<h1>ראב"ן — ב"ב</h1>
<h2>דף י.</h2>
הציע מצעות בניכסי הגר ושכב עליהן קנה דהוי חזקה כדאמרינן בעבד כיצד בחזקה [כו'] קנה דהוי חזקה. ואי קשיא הא דתניא [ב"מ י'.] ראה את המציאה נפל עליה ובא אחר והחזיק בה קנה, אלמא בשכיבתו על ההפקר לא קני. תריץ דהתם לא שכיב כוליה על המציאה ואינו נישא כולו עליו להכי ל"ה חזקה דלאו דומיא דעבד הוא דנישא רבו כוליה, ואפילו נישא כוליה עליה כיון דבלא מצע הוא ליכא הנאת עבודה דדומיא דעבודת עבד בעינן דאיכא הנאה כי נישא עליו, ולהכי נקט הציע מצעות ולא אמר שכב בניכסי הגר.
<h2>דף טז.</h2>
שלחו מתם בן שמכר בנכסי האב [קנ"ט.] בחיי האב ומת בן ואח"כ מת האב בנו של מוכר זכה בנכסים ולא הלוקח ולא יחזיר לו הדמים וזהו קשה בד"מ דאבוה מזבין ואכיל הדמים והבן שיורש מכחו מפיק בלא דמים. ודוקא מת המוכר אבל לא מת לא מפסיד לוקח את הדמים אבל הנכסים לא קנה, כדתניא [ב"מ ט"ז.] מה שאירש מאבא מכור לך לא עשה ולא כלום דלא קנה ומיהו (אינו) מחזיר הדמים, והיינו דקא משיב מאי קשיא דאמר ליה מכח דאבוה דאבא יריתנא ולא מכח אבי ומשום דאינו יורש מאביו כלום אינו פורע חובו לשלם הדמים שאכל, ומסקנא דמכח אביו ירית ולא מזקינו (מה) [וזה] ודאי קשה הוא בדיני ממונות שיורש הוא את אביו במה שמכר ואינו מחזיר הדמים מה שהיה אביו מחזיר אם היה חי. וכן בכור שמכר חלק בכורתו בחיי אביו (ומה) [ומת] בנו מוציא מיד הלקוחות בלא דמים, וזהו דבר קשה שיורש מכח אביו חלק הבכורה ואינו מחזיר הדמים שהיה אביו מחזיר אם היה חי. ועל הירושה ועל חלק בכורה שאינו מכור אינו אומר קשה שדין גמור הוא שאין אדם מוכר דבר שלא בא לעולם, והקושייות על הדמים קאמר כדפרישית כן נראית בעיניי סוגיא דהילכתא.
<h2>דף עב.</h2>
שטר שכתב בו ריבית קונסין אותו ואינו גובה לא קרן ולא רבית דברי ר' מאיר וחכמים אומרים גובה את הקרן וכו'. ואי קשיא אמאי גבי בהאי שטרא הרי העדים פסולין דהא עברי על לא תשימון עליו נשך, תריץ אין אדם משים עצמו רשע. ואי קשיא בין לר' מאיר בין לרבנן אמאי קנסינן למלוה ניקנסיה ללוה ולר"מ דלישדי הקרן והרבית לים ולרבנן הרבית, תריץ בין לרבנן בין לר' מאיר סבירא להו לא עכברא גנב אלא חורא גנב [קידושין נ"ו:], ועוד דהלוה אנוס הוא מחמת דוחקו והמלוה אינו אנוס ועושה בשביל ריוח שלו ולהכי קנסינן ליה דבשביל חימוד ממון עבר בה' לאוין.
<h2>דף ק.</h2>
המוכר שור לחבירו [צ"ב.] ונמצא נגחן רב אמר הרי זה מקח טעות ושמואל אמר יכול לומר לו לשחיטה מכרתיו לך ומסקנא דזל רדייא ולענין ממון הממע"ה (הילכ) [והילכתא] כשמואל, תרווייהו מודו שבזה השור היה המכירה והקנייה אלא שהלוקח טוען הטעיתני ואמר רב אחרי דבריו יש לנו לדון ומקח טעות הוא כדמסיק ואזיל והמוכר אומר לא הטעיתיך ואמר שמואל שנסמוך על דברו, ואמרינן במאי פליגי והלא יש לברר אם הטעהו ואם לאו דאי גברא דזבין לרידייא הוא ולא לשחיטה ודאי הטעהו ומאי טעמא דשמואל ואי גברא דזבין לניכסי הוא ולא לרידייא ודאי לא הטעהו ומ"ט דרב, ומוקי לה בגברא דזבין לרידייא ולניכסי דליכא לברר טענתייהו, ומקשי ואכתי יש לברר על ידי הדמים שנתן אי דמי רידייא כו', ומשני בשדמי רידייא ונכסתא שוין דליכא לברר רב אמר מקח טעות זיל בתר טעות לוקח דכיון דרובא דעלמא לרידייא זבני הוי טענתו ברורה והדין עמו ושמואל אמר זיל בתר טענת מוכר משום דתפיס והממע"ה ואע"ג דרובא לרידייא זבני לא אזלינן בממון אחר הרוב היכא דליכא הוכחה בדמים כי הכא דרידייא ונכסתא שוין אבל אם אין שוין אזלינן בתר רידייא (ושחיטה) ורובא דטענת לוקח ברורה אפילו לשמואל דהוי מקח טעות. ואפילו לרבנן דאמרי בהמוכר את הספינה [ע"ז:] מכר את הצמד לא מכר את הבקר ואע"פ שנתן דמי בקר אין לדמים ראייה מתנה יהיב ליה והשתא בעי למיהדר, התם כיון דאיכא דקרו לצמד צמד (בקר) ולבקר בקר ואיכא נמי דקרו לבקר צמד היה לו ללוקח לדקדק בשעת קנייה ולומר צמד בקר אני קונה ומדלא פריש אמרינן צמד לחודיה קנה והדמים מתנה כדמפרש התם, אבל לגבי שור לא היה לו לפרש לרידייא אני קונה דסתם שור לרידייא קיימי דלא נגחנים הם הילכך כשקונה סתם הוו הדמים ראייה לברר דעתו וטענתו. והא דאמרינן בראש המניח את הכד [ב"ק כ"ז.] היינו כד היינו חבית למאי נפקא מינה למקח וממכר דאי קנה חבית מחבירו והמוכר נותן לו כד והוא קטן מחבית והלוקח אומר חבית קניתי ורובא דקרו לחביתא חביתא ומיעוט קרו לחביתא כדא ולכדא חביתא מהו דתימא זיל בתר רובא כיון דרובא קרו לחביתא חביתא יהיב ליה המוכר חבית קמ"ל דכד יהיב ליה ולא אזלינן בתר רובא, וא"ת אמאי לא אמרינן הכא דניחזי אי דמי כדא יהיב אי דמי חביתא כדלגבי שור. תריץ ה"נ כיון דאיכא דקרו לכד חבית היה לו לפרש ללוקח מה שרוב קורין חבית אני קונה ומדלא פירש איכא למימר כדא קנה ולא סמכינן אדמים וארובא כדלגבי שור דאמרינן הדמים מתנה ולהכי לא פירש. וכן כל היכא דפליגי לוקח ומוכר בחפץ המכירה דלוקח אמר גדול קניתי ומוכר אומר קטן מכרתי לא אמרינן וליחזי אי דמי גדול יהיב או דמי קטן, דכל היכא דיש ללוקח לפרש בעת הלקיחה זה אני קונה ולא פירש לא סמכינן אדמים דאין להם ראייה אלא המע"ה, כדתנן [ב"מ ק'.] זה אומר קטן וזה אומר גדול ישבע המוכר שהקטן מכר ולא אמרינן אי דמי קטן אי דמי גדול, וכי היכא דהכא המוכר ישבע דקטן מכר כן כל הני דלעיל נשבע המוכר.
